הכירופרקטיקה היא ענף ותיק (1895) ומבוסס בתחום הרפואה המשלימה. יסודו של מקצוע זה בארה"ב, שם פותח על-ידי ד.ד. פאלמר בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כיום קיימים ברחבי העולם כ-20 מוסדות אקדמיים המכשירים במסלול מלא לקראת התואר דוקטור לכירופרקטיקה (D.C.). בצפון אמריקה, חלק ממדינות אירופה ואוסטרליה מעוגן מקצוע הכירופרקטיקה בחוק ובמתן רשיון-עיסוק על-ידי שלטונות הבריאות. בישראל נמצא נושא הכירופרקטיקה בטיפול לקראת חקיקה משנות ה-80.

במה עוסקת הכירופרקטיקה?

עיסוקה העיקרי של הכירופרקטיקה הוא בהשפעת תפקודו המכני של עמוד השדרה על מערכת העצבים. בעמוד השדרה נמצאות 24 חוליות. תפקידן הוא לסוכך על מערכת העצבים (חוט השדרה והעצבים ההיקפים הנובעים ממנו), לשאת את משקל פלג הגוף העליון וכן לתת לאזורים שונים בו אפשרויות תנועה מגוונות (כיפוף, הטיה, פיתול). את חלקי עמוד השדרה השונים מאפיינת אנטומיה המיוחדת לכל אזור וביו-מכניקה בהתאמה למאפיינים אלה. הכירופרקטור מתמחה בביו-מכניקה קלינית של עמוד השדרה ובטיפול בהיבטים הפתולוגיים של תחום זה. בתוך טווח פעולה קליני זה, נמצאים בין היתר כאבי הגב התחתון (non-specific LBP), תופעות של לחץ על שורשי עצבים היקפיים ללא קיפוח עצבי קשה הקשורות בדיסקית הבין-חולייתית או במרכיבים אנטומיים אחרים במערכת, חוסר איזון שרירי בעמוד השדרה או סביב פרקים אחרים ובעיות יציבה וארגונומיה (סביבת עבודה).

למפגש בין זוג חוליות נקרא "יחידת תנועה" (MOTOR UNIT ראה באיור 1 ו- 2). מפגש מסוג זה כולל כמה סוגי רקמות:

–        4 פרקים ניידים המשותפים לכל זוג חוליות ונמצאים באזור האחורי של החוליה פרקים אלה נקראים facet, או "שיטחה". הם בנויים מהזיז הגרמי היורד            (descending process) של החוליה העליונה, ולצידו החיצוני, הזיז הגרמי העולה (ascending process) של החוליה התחתונה.

–         סחוס בין-חולייתי משותף (דיסק) ממוקם בין גופי החוליות (vertebral bodies) בחלק הקדמי של החוליה ומהווה בולם-זעזועים.

–        חיבורי שרירים נמצאים בעיקר בצמוד לזיזים הרוחביים (transverse processes) ולגופי החוליה.

–         רצועות מספר מייצבות את המבנה הגרמי ותוחמות באופן אנטומי את טווחי התנועה הטבעיים. מיקומן ואופיין המכני של הרצועות משתנה באזורי עמוד השדרה השונים, בהתאם למטלות המכניות והסטאטיות של כל אזור.

–         מערכת עצבים מרכזית והיקפית עוברת בתוך נקבי החוליות ולאורך כל עמוד השדרה.

"הנחת העבודה" הנמצאת בבסיס מקצוע הכירופרקטיקה סובבת סביב הפרעות פונקציונליות ביחידת התנועה. הפרעות אלה יכולות לנבוע מתת-תנועה של פרקי facet כתוצאה של עודף עומס עליהם, יציבה לקויה, לחץ ממקורות שונים על שרשי העצבים ועוד סיבות רבות המאופיינות במכנה משותף בעל מרכיב תנועתי, מכני ותפקודי. בשני העשורים האחרונים הוגדר סוג ליקוי כזה על-ידי המקצועות השונים העוסקים ברפואה פיסיקלית של מערכת השריר והשלד. ההגדרות: הפרעה סומאטית (השייכות לגוף), תת-נקע וליקוי מיכני הן הגדרות שכיחות לתפקוד משובש.

(credit: Geoger Ciba)

יחידת התנועה: אלמנטים גרמיים ודיסק.       יחידת התנועה: אלמנטים נויראליים ודיסק.

הכירופרקטור מתמחה ב:

א.    תקינותה המכנית של יחידת התנועה על כל מרכיביה.

ב.     הערכת תקינות זו על ידי בדיקות ספציפיות.

ג.     טיפול והחזרת תפקוד אופטימלי במסגרת האפשרויות ליחידת תנועה פגועה.

ד.     תחזוקה ושמירה על תפקוד מכני תקין ביחידת התנועה בטווח הארוך.

באיזה בעיות בריאותיות מטפלת הכירופרקטיקה?

"המחלות" השכיחות בהן ניתן לטפל באמצעות טיפול כירופרקטי הן:

–        כאב גב תחתון.

–        פריצת דיסק שאינה מלווה בחסר עצבי קשה (שיתוק, אבדן מסת-שריר או אי-שליטה על סוגרים).

–        מגבלה בטווחי תנועה.

–        מתח שרירים, כאב ותחושת עייפות-שרירים.

–        כאבי צוואר ועורף.

–        בעיות מכניות בפרקים אחרים (כתף, ירך, ברך, כף-רגל ועוד).

–        יכולת גופנית מוגבלת בגלל איזון שרירי ותפקוד מפרקי לקויים.

מהי טכניקת הטיפול האופיינית לכירופרקטיקה?

משמעות המילה "כירו" ביוונית היא יד, ומכאן נגזר שמו של מקצוע הכירופרקטיקה. הכירופרקטיקה הקלאסית כפי שפותחה הסוף המאה ה-19 כללה טכניקת הזזת פרקים ידנית בעמוד השדרה. בעולם הרפואה נוהגים לקרוא לטכניקת טיפול ידני "מניפולציה".

הכירופרקטורים נתנו שם שונה במקצת לפעולה ידנית זו והיא נקראת ADJUSTMENT שפירושו באנגלית "תיקון".

הרציונל הפיסיולוגי לתועלתה של פעולה זו, מבוסס על שתי תיאוריות עיקריות:

א)    הפחתת הלחץ על שרש העצב הנתון בעודף לחץ בגלל היצרות נקב (foramen). פעולת המניפולציה גורמת למשטחי מפרק ה-facet להתרחק זה מזה ובכך להרחיב באופן זמני את תעלת העצב. ביסוס מדעי לכך נמצא באופן חלקי במחקרים המראים על אפקט ממקור עצבי של הסרת חסם-מוליכות בעקבות מניפולציה של שרשי עצבים המושפעים מלחץ פתולוגי הנגרם מפריצה או מבלט דיסק.

ב)    שיפור מכני סנסורי באמצעות קולטנים על קופסית מפרק ה-facet המשפיע באופן מיידי על תנועתיות המפרק ומתח השרירים סביבו לאחר מניפולציה. קיימת עדות אמפירית ברורה לשיפור זה, אך הבסיס הפיסיולוגי לכך עדיין טעון מחקר רב.

במהלך השנים פותחו בתחום העיסוק בכירופרקטיקה טכניקות שונות ומגוונות להפעלה ידנית של פרקי עמוד השדרה ופרקים אחרים בגוף. חלקן מבוסס על תנועה מהירה מאוד ובעלת מהלך-תנועה קצר. טכניקה זו מאופיינת באפקט קולי של "פיקוק הפרק"             (JOINT-CRACK) המלווה לעתים קרובות את המניפולציה בסוג הפעלה זה. קול-פיקוק זה מקורו בהשוואת לחצים של גז (אוויר) המומס בנוזלי הגוף בין תוך הפרק לחוצו.

קיימות טכניקות רבות אחרות המבוססות על הנעה והפעלה רכות ופחות אקטיביות, שימוש במכשור מיוחד לכירופרקטיקה, שילוב בין הערכה תפקודית לטיפול ממוקד-תוצאה ועוד. בחירת הטכניקה נעשית על פי סוג המטופל, אופי הבעיה ויכולות המטפל.

לסיכום, ניתן לומר כי תהא הטכניקה אשר תהא, המטרה היא החזרת יכולתה התפקודית של יחידת התנועה, קרוב לנורמה ככל שניתן.

מחקרים שנערכו בשיתוף עם תחומים שונים ברפואה מראים כי ניתן לטפל גם בליקויים אורגניים מסוימים בעזרת טכניקה כירופרקטית. שתי הדוגמאות הבולטות לכך הן:

–        INFANTILE COLIC, כאב הבטן המשויך ליצירת גזים במערכת עיכול של תינוקות עד גיל 3 חדשים.

–        אסטמה ובעיות אלרגניות דומות במערכת הנשימה מגיבות לטיפול במניפולציה של עמוד שדרה גבי.

מיהו כירופרקטור מוסמך ואיזו הכשרה הוא עובר?

באופן כללי, כירופרקטור הוא מי שסיים מסלול לימודים המקנה לו את התואר דר' לכירופרקטיקה (DC). מסלול זה ניתן לעשות במספר אוניברסיטאות ומכללות בעולם. אלה נמצאות בארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה ודנמרק. מוסדות אלה מאוגדים תחת אותה מטרית הסמכה: CCE (COUNSIL OF CHIROPRACTIC EDUCATION).

ה-CCE מציב תכנית דרישות מינימום וחובות שעליה בונים המוסדות השונים המלמדים לקראת תואר DC את תכניות הלימוד שלהם. אורך המסלול דומה לזה  הנהוג בבית-ספר לרפואה.

תכנית הלימוד כוללת מדעי יסוד כגון אנטומיה, פיסיולוגיה, מיקרוביולוגיה, היסטולוגיה וביו-כימיה. כמו-כן נלמדים הנושאים: ביו-מכניקה, רנטגן ופענוח-דימות, טכניקות טיפול ידני וטכניקת בדיקה ידנית החל משנת המסלול הראשונה. בהמשך נלמדים הקורסים: פתולוגיה, נוירולוגיה ואורתופדיה, אבחנה קלינית, רפואה גריאטרית ופדיאטרית, דרמטולוגיה, מחלות פנימיות ועוד. המסלול כולל משך עבודה קלינית בתוך מוסד הלימודים במשך 2 סמסטרים. במדינות רבות נהוג סטאז' אובליגטורי של שנת עבודה במרפאה מוכרת.

ההבדלים המהותיים בין הכשרה רפואית קונבנציונאלית לכירופרקטיקה הם:

–        הכירופרקטיקה מתמקדת בבעיות פתולוגיות-מכניות של מערכת השריר והשלד. שעות הלימוד המוקדשות לכך ולפענוח-דימות עולות בהרבה על אלה במסלול רפואה.

–        ברפואה עובר התלמיד פרקי-זמן במחלקות השונות. הכירופרקטיקה אינה כוללת את השלב הלימודי/מעשי הזה.

–        בסיכום כללי של שעות-לימוד למסלול, משך ההכשרה ברפואה ובכירופרקטיקה דומים בתכנים ובסדרי הגודל ושונים באוריינטציה.

משך הלימוד משתנה בין אירופה לאמריקה בעיקר מטעמי השכלה תיכונית שונה, אך בממוצע דרושות 6 שנים לרכוש את התואר D.C. במדינות ארה"ב נהוגות גם בחינות הסמכה (STATE BOARDS) לצורך קבלת רשיון עבודה ככירופרקטור.

הערה: הכירופרקטיקה אינה נלמדת בשלב-זה במדינות מזרח אירופה או בארץ בשום מסלול המוכר על-ידי ה- CCE, כולל את מבנה ההכשרה המתואר לעיל או מעניק תואר D.C.

תחום הפעולה ואחריות מקצועית בכירופרקטיקה.
נהוג לחשוב כי הכירופרקטיקה מתמקדת בעיקר בבעיות גב. הרוב בגדול והמכריע של הפונים לעזרתה של הכירופרקטיקה אכן סובלים מבעיות עמוד שדרה. כמחצית מאלה מתלוננים על כאב גב תחתון. שאר הבעיות סובבות סביב עמוד השדרה הצווארי העליון, חגורת הכתפיים ועמוד השדרה הגבי.

ההכשרה שמקבל כירופרקטור במסגרת הלימודים ממוקדת סביב עמוד השדרה והליקויים המכניים הנובעים מתפקודו. באופן טבעי, ההכשרה מכוונת את הפונים לטיפול ואת תחום העיסוק. בתחום זה קיים גוף-מידע די נרחב המוכיח את יעילותה של המניפולציה השדרתית והכירופרקטיקה בכלל ככלי טיפולי בסוג מסוים של בעיות גב.

הואיל והאוריינטציה ההכשרתית מכוונת למערכת השריר והשלד, מספר רב של כירופרקטורים מתמחה גם בפרקים היקפיים. האזורים המקובלים הם TMJ (מפרק הלסת), כפות רגליים, ברכיים, כתף וכפות ידיים. קיימים קורסים, השתלמויות מקצועיות וספרות בתחומים אלה בארה"ב ובאירופה.

ישנם כירופרקטורים העוסקים בטיפול ב-infantile colic (כאבי הבטן בתינוקות רכים) בעזרת עיסוי עדין ביותר ברקמות הרכות. קיים חומר מחקרי וקליני התומך בכך. מספר הכירופרקטורים העוסק בבעיות אורגניות או פנימיות קטן והנושא שנוי במחלוקת בעיקר בגלל העדר כמות מספקת של עדות מדעית בתחום זה. זהו כר פעולה נרחב לשיתוף-פעולה בין הרפואה הקונבנציונלית לכירופרקטיקה.

במדינות ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומספר מדינות אירופאיות נחשב הכירופרקטור מזה שנים רבות כרופא-ראשון (primary health provider). מעמד זה מקנה את הזכות לקבל מטופלים (ללא הפניית הרפואה הקונבנציונלית) ולהפנות לבדיקות דימות ומעבדה. כללים אלה משתנים בדגשים שונים בין מדינה למדינה בהתאם לחקיקה מקומית.

בישראל, נחקקה תוספת לחוק העיסוק ברפואה המקנה לכירופרקטור מעמד זה של "רופא ראשון" משנת 2012. טווח הפעולה מוגדר כבעיות עמוד-שדרה, שריר ושלד. אופי הטיפול תחום לפיסיקלי ולא חודרני או תרופתי.

במקומות שונים בעולם פותחו כללים-מנחים (guidelines) העוסקים בעיקר בהמלצות הבאות למנוע טיפול במצבים שבהם סוג הטיפול הכירופרקטי עלול להיות מסוכן. מצבים אלה נקראים "red-flags" וכוללים שינויים פתולוגיים בעצמות, כלי הדם, מערכת העצבים או איברים אחרים, השוללים התערבות מסוג כירופרקטי.

בנוסף ל-"red-flags", קיימות גם המלצות זהירות המוגדרות כ-"yellow-flags".

נושא זה מעסיק רבות את מועצות ההכשרה והרישוי הכירופרקטי בעולם ומהווה ציר מרכזי בזרם ההכשרה וההשתלמויות היום.

במבט לעתיד כדאי להסתכל על הכירופרקטיקה כמקצוע שבו שיתוף הפעולה הבין-תחומי צריך להיות נר לרגלינו. בישראל קיים שיתוף-פעולה כזה יותר מ-15 שנה. חלוצת הפרוייקטים הייתה המחלקה האורתופדית בהדסה בשנת 1987. כיום פועלת הכירופרקטיקה בהצלחה גם בביה"ח תל השומר, רמב"ם, אסף הרופא ומאיר בכפר-סבא. בקופות החולים ניתן לקבל שירות זה במסגרת הביטוח המשלים.

למה נצפה בפגישה הראשונה עם הכירופרקטור?
הפגישה הראשונה עם הכירופרקטור היא במהותה פגישה עם עוסק במקצוע קליני.

השלבים הנכונים במפגש כזה הם:

–        תשאול קליני (אנמנזה) הכולל רצף שאלות הקשורות במישרין או בעקיפין לתלונת המטופל.

–        בדיקה מקיפה של מערכת השריר והשלד וכן מערכת העצבים. בדיקה זו כוללת הערכה תפקודית ותנועתית של עמוד השדרה (יחידות תנועה), פרקים נוספים ומערכות שרירים שונות.

–        בדיקת צילומי רנטגן, הדמיות אחרות או בדיקות מעבדה שברשות המטופל. בשלב הזה יפנה הכירופרקטור להדמיה או בדיקות נוספות במידת הצורך.

–        הסבר על ממצאי השלבים עד כה (תשאול ובדיקה), והצעת תכנית טיפול.

–        במקרים רבים ניתן להתחיל את הטיפול כבר בשלב זה. במקרים אחרים יש להוסיף בדיקות או מידע טרם תחילת טיפול.

האם נחוש בכאב לאחר הטיפול, ומתי תבוא ההקלה?
הטיפול הכירופרקטי אקטיבי במהותו ומבוסס על הפעלה ידנית של פרקים ויחידות-תנועה. לפעמים הטיפול הראשון מלווה בכאב קל בזמן הטיפול או אחריו. הסיבה יכולה להיות אחת מכמה אפשרויות:

–        הפעלה תנועתית של אזור שהיה "תקוע" מלווה לפעמים בכאב קל למשך יום-יומיים.

–        אם אזור הכאב דלקתי, יתכן שיכאב מעט בגלל ההפעלה.

–        שרירים שאנו מפעילים מחדש לאחר משך זמן שבו לא פעלו יכולים לכאוב.

סוגים אלה של כאב אינם מדאיגים. אם הכאב חריף או אינו עובר, יש ליידע את המטפל ולבדוק עמו את הסיבה.  לעתים תורגש גם עייפות לאחר הטיפול.

במקרים רבים, לא יורגש כל כאב אחרי הטיפול. רוב המטופלים מדווחים על הקלה או על שיפור ברור ביכולת התנועה לאחר טיפול כירופרקטי.

לפעמים, ישנה הקלה של יום או יומיים לאחר הביקור הראשון אך תוקף ההקלה פג לאחר זמן קצר. אין להתאכזב ממהלך כזה. הוא נורמלי וצפוי. ברוב המקרים שיפור תפקודי והקלת כאבים מושגים על-פני ציר זמן ולא מטיפול לטיפול. חשוב להבין זאת!

למה נצפה בביקורי ההמשך?
ביקורי ההמשך בכירופרקטיקה תלויים במהות הבעיה שמנסים לפתור. בדרך-כלל ביקורי המשך קצרים יותר מהביקור הראשון. ההסבר לכך פשוט ונובע מהעובדה שהתשאול והבדיקה כבר נעשו זה מקרוב.

בעיות כרוניות, איזון שרירים לקוי, יכולת תנועתית ירודה ופריצת דיסק הן בעיות שהכירופרקטיקה זקוקה למספר רב של טיפולים (באופן יחסי) כדי להתמודד אתן. מערך טיפול הבנוי מסדרה אינטנסיבית של 3-4 שבועות אינו נדיר בבעיות כנ"ל.

עם-זאת, התכווצויות שרירים, "גב תפוס" מחמת תנועה לא זהירה או פגיעות ספורט קלות בדרך-כלל ניתנות לטיפול מהיר ויעיל תוך מספר פגישות קצר.

האם צריך להיות מטופל בכירופרקטיקה כל החיים?
בדרך-כלל לא. עם פתרון הבעיה במקרה הטוב, או הפנייתה למומחה אחר כשאין הכירופרקטור יכול לעזור, אין סיבה להמשיך בטיפול.

ביקורת תקופתית של מערכת השריר והשלד רצויה והכירופרקטור ימליץ עליה.

במקרים מסוימים זקוק המטופל לתחזוקה שוטפת. ישנם כאלה שמקבלים טיפול פעם בחודש או פעם בשלושה חודשים כדי לשמור על תפקוד תקין. המועמדים לסוג מעקב כזה הם בדרך-כלל סובלים כרוניים או אתלטים מקצועיים.